1שאלת על צוואת שכיב מרע שצוה שיתנו לפלוני מנה ושטר הצואה יוצא מתחת ידו והיורש טוען נתתי אם חייב שבועת היסת שנתן או דילמא לא תקן רב נחמן בכי האי גוונא:2תשובה מתוך שאלתך משמע שאם לא היה השטר ביד מקבל המתנה אלא שטוען אביך צוה שיתנו לי מנה והיורש טוען כבר נתתי פשיטא לך דלא מחייב שבועה ואם הדבר כן אפילו יש בידו שטר הצואה כמאן דליתיה הוא דהא שטר צואה אינו אלא דוכרן פתגמי ואינו כשאר שטר חוב ונאמן לומר נתתי ומזה הטעם התיר הרשב"א ז"ל שיכתוב הסופר שטר צואה כמה פעמים א"כ לענין שאלתך אין חלוק בין אם תובע על פה או בשטר הצוואה והיורש טוען נתתי ודאי נאמן אבל אם חייב שבועה מדרב נחמן השאלה שוה בשניהם. הילכך בין אם טען על פה והיורש אומר לא היו דברים מעולם או נתתי או שטוען בשטר צואה והלה טוען נתתי בכל גוונא משביעין אותו שבועת הסת דממון קא תבע ליה וקי"ל כל טענה שאם היה מודה בה היה מחייב ממון אם כפר או שאמר פרעתי תקן רב נחמן שבועת הסת ואדרבה בנ"ד שייך טפי תקנתא דשבועה משום דמורה ואמר לאו מידי חסר וז"ל הרב פ"א מהלכות זכייה ומתנה מתנה שהיא סתם ולא נתפרש בה שהיא בריא כשנתן או שהיה ש"מ הוא אומר ש"מ הייתי והרי עמדתי ואחזור במתנתו ומקבל מתנה אומר בריא היה ואינו יכול לחזור על המקבל להביא ראיה שבריא היה לא מצא ראיה נשבע הנותן שבועת הסת ויפטר ע"כ. וא"ת בשלמא התם טוען מתנת בריא היה שהיא מן התורה אבל מתנת ש"מ לא קנה אלא מתקנתא דרבנן ושבועת הסת נמי תקנתא דרבנן היא ותקנתא לתקנתא לא עבדינן לא קשיא דהא אמרינן בפרק מי שמת אינה של תורה ועשאוה כשל תורה וטעמא שלא תטרף דעתו עליו אם לא תתקיים מתנתו ואם אתה אומר שהיורש פטור משבועה נמצא אין מתנתו מתקיימת ואיכא טירוף דעתא ומשביעין ליה כשאר טענות דעלמא:
